EDT למטפלים: יתרונות השיטה ואפשרויות ההכשרה בישראל

תמלול חלקים נבחרים מהראיון

דורית ליב: אני מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת, ובשנה האחרונה הצטרפתי לצוות של מכון אתרוג. דרך ההדרכות בהנחיה שלך, נחשפתי לראשונה לגישת EDT, ואני מרגישה שהיא תורמת גם לעבודה הזוגית וגם לעבודה פרטנית. רציתי לשמוע ממך – איך הגעת לגישה הזו, ומה היא בעצם?

יורם ראובני: אני מאוד שמח שהצטרפת לצוות – יש לך כוח שמזין את כולנו, גם מבחינת התקווה, גם מבחינת הידע והחריצות שלך.

לגבי EDT – אני עובד סוציאלי, למדתי פסיכותרפיה פסיכודינמית וגם CBT, ואני מוסמך גם בה. עשיתי גם הנחיית קבוצות, הדרכות, וטיפול אישי ארוך – אבל הרגשתי שמשהו חסר לי מול מטופלים. ידעתי תיאוריה, הכרתי כלים, אבל עדיין חיפשתי משהו שייתן לי יותר ביטחון, יותר כיוון ברור בתוך הפגישה.

בכנס של CBT פגשתי את יופ מאיירס, שדיבר על "פוביה מרגשות" – מושג מתוך אחד הזרמים ב-EDT. הוא הציע לי להצטרף לקבוצה שלומדת את השיטה, וזה היה לפני שמונה שנים. מאז אני לומד ומעמיק, והגישה הזו הפכה לכלי העבודה המרכזי שלי.

דורית ליב: מה בעצם משך אותך כל כך בגישה הזו? ומה זה בכלל EDT – ראשי התיבות?

יורם ראובני: EDT זה Experiential Dynamic Therapy – טיפול דינמי חווייתי. כשהתחלתי ללמוד אותה, היה לי מדריך שאמר לי "עוד שיטה עם ראשי תיבות…", אבל הוא לא הבין את העומק. זו שיטה שמציעה דרך הסתכלות שונה לגמרי על פסיכותרפיה – גם מבחינת מה זו בריאות נפשית, וגם איך טיפול צריך להתנהל.

היא נותנת מסגרת מאוד מסודרת – כבר מהפגישה הראשונה, אתה יודע לזהות איפה המטופל נמצא, מה הוא צריך, ואיך נכון להגיב. וזה כל כך חשוב. כי טיפול פסיכולוגי הוא דבר מורכב לשני הצדדים – וכשיש מפה ברורה, זה עושה סדר.

דורית ליב: אז איך באמת נראה מפגש ראשון בגישת EDT? מה שונה בו לעומת מה שעשית בעבר?

יורם ראובני: הוא השתנה מאוד. אחד העקרונות המרכזיים בגישה הוא להתבונן כבר מהרגע הראשון על מצב הרגשי של המטופל – האם הוא מווסת? לחוץ? מוצף? זה חלק מהאבחון. אם רמת החרדה גבוהה מדי, אי אפשר להתחיל לדבר על מטרות או תוכן – קודם צריך לעזור לו להירגע.

במקום אינטייק שגרתי, אני מתייחס למה שקורה כאן ועכשיו: איך הוא חווה את המפגש, מה הוא מרגיש מולי. זה ממש הבסיס לבניית הברית הטיפולית. אם המטופל מוצף או בהגנות חזקות, בלי להתייחס לזה – לא יקרה שום דבר בטיפול. זה משהו שגישות אחרות כמעט לא נוגעות בו.

דורית ליב: ואפרופו סימפטומים – מהניסיון שלך, הגישה הזאת מתאימה לאנשים שמגיעים עם חרדה, דיכאון, OCD?

יורם ראובני: כן. EDT מבינה את הנפש בדומה לגישה הפסיכודינמית, אבל היא שונה מאוד בטכניקה ובדרך העבודה. אחד ההבדלים המרכזיים הוא שהמטפל מאוד אקטיבי – הוא לא רק שומע, אלא מתערב, משקף, ומנסה להביא את המטופל למקום מווסת עם הגנות אדפטיביות יותר. בטיפול דינמי קלאסי יש יותר איטיות, פחות התעמתות – ובגלל זה לפעמים אין שינוי משמעותי לאורך זמן.

דורית ליב: אז אתה גם מרגיש שהטיפולים הפכו קצרים יותר?

יורם ראובני: כן. כשהפגישה יותר מדויקת ואפקטיבית – גם הטיפול כולו מתקצר. אין מטרה לקצר בכוח, אלא להיות יעילים. ד"ר חביב דבנלו, שפיתח את הגישה, היה פסיכואנליטיקאי שחיפש דרכים לעבודה יותר מהירה ואפקטיבית. הוא חקר מאות טיפולים מצולמים, ניתח מה עובד ומה לא – ופיתח את השיטה. אחר כך הצטרף אליו דיוויד מאלן ממכון טביסטוק באנגליה, והשניים יחד המשיכו לפתח את הגישה.

דורית ליב: אז בעצם זו שיטה שהתפתחה גם בקנדה וגם באנגליה?

יורם ראובני: בדיוק. בבריאתה השיטה היא ISTDP – טיפול דינמי אינטנסיבי קצר מועד. בהמשך המודל קיבל עומקים נוספים והשם הכולל לשיטה הינו EDT. מאלן תיאר את המהפכה של הטיפול הדינאמי חוויתי במילים הבאות: "פרויד גילה את הלא מודע ודבנלו גילה איך עובדים איתו". מרגע שאתה נחשף לזה ומבין – אתה רואה שזה כלי מאוד חזק.

דורית ליב: היום הרבה מטפלים מתעניינים בעבודה עם טראומה. מהניסיון שלך – EDT מתאימה לטיפול בטראומה?

יורם ראובני: בהחלט. הרבה מטופלים שמגיעים אליי או למודרכים שלי מתמודדים עם טראומה, והעקרונות של EDT מאוד מתאימים. למשל, בעיות וויסות שנפוצות אחרי טראומה – הגישה ממש יודעת לעבוד עם זה. היא מובנית כך שמלכתחילה אתה מתייחס לרמות החרדה, להגנות הלא-אדפטיביות, ובונה את היכולת הרגשית של המטופל בצורה מאוד ברורה ומעשית. אם אני פוגש חייל שחווה טראומה, או אישה שעברה תקיפה – הכלים של EDT מאפשרים לי להתחיל לפעול מיד, עם הרבה דיוק.

דורית ליב: זו נקודה חשובה, במיוחד לאור התקופה שעוברת על כולנו. אני מניחה שהייתה לך היתקלות עם מטופלים מאז 7 באוקטובר?

יורם ראובני: כן, מהר מאוד התחלנו לעבוד – גם עם מטופלים פרטיים, גם עם מסגרות ממשלתיות. הוזמנתי לעבוד עם צוותים שטיפלו בזיהוי גופות או שנחשפו לאירועים קשים. השתמשנו בכלים של EDT לחיזוק חוסן בזמן אמת, וזה פשוט עבד. הצלחנו לעזור בצורה מיידית. אז כן, אני בהחלט יכול להגיד – זו גישה שמתאימה גם לטיפול בטראומה וגם למניעה שלה.

דורית ליב: אז אם מישהו מתלבט – סטודנט או איש מקצוע שכבר סיים תואר טיפולי – למה בעצם כדאי להשקיע את הזמן והכסף דווקא בלמידת EDT?

יורם ראובני: זו שאלה מצוינת. הגישה הזאת לא נועדה למי שעוד לא למד טיפול – היא מתאימה למי שכבר יש לו בסיס בפסיכותרפיה, ורוצה להעמיק ולהתמקצע. אני אוהב לדמות את זה לסיפור על "האבנים הגדולות" – EDT עוזרת למקם נכון את המרכיבים הכי חשובים בטיפול: איפה המטופל נמצא, מה הוא צריך, ואיך נכון להתערב. היא נותנת Roadmap – מפת דרכים ברורה לעבודה טיפולית מדויקת. כשיש לך את זה, אפשר גם לשלב גישות אחרות – EMDR, מיינדפולנס, CBT – אבל לעשות את זה מתוך הבנה עמוקה של תהליך פנימי.

דורית ליב: זה מעניין שאתה אומר שאפשר לשלב גישות. כלומר, EDT לא מבטלת דברים אחרים – אלא מאפשרת להשתמש בהם בצורה יותר מדויקת?

יורם ראובני: בדיוק. אני לא אומר שזו הגישה הכי טובה בעולם – אבל יש בה משהו מאוד נכון, שלא קיים בגישות אחרות. אפשר לשלב בה כלים נוספים – ACT, CBT, מיינדפולנס – אבל עם הבנה טובה יותר של מה קורה בטיפול. זה פשוט משדרג את היכולת שלך כמטפל.

דורית ליב: אני יכולה לומר שגם אני, מההיכרות שלי עם הגישה – מרגישה את ההבדל. עצם זה שאני עוצרת רגע, מאטה את הקצב, ונכנסת לרובד הרגשי – זה משנה את התמונה בטיפול הזוגי. זה לא עוד שיחה על תוכן, אלא משהו שמאפשר פתיחה של אמפתיה והבנה הדדית.

יורם ראובני: נכון. וזה בדיוק הלב של הגישה – הרגש הוא המנוע. הרבה סימפטומים נובעים מחוסר יכולת לווסת רגשות או לגעת בהם. כשאת מתייחסת למה שקורה באינטראקציה, לא רק למה שנאמר – קורה משהו עמוק. זה משפיע לא רק על הפגישה – אלא גם על מה שקורה בבית, מחוץ לטיפול.

דורית ליב: רציתי לשאול אותך על נושא שמסקרן הרבה מטפלים – הצילום כחלק מההכשרה. איך זה משפיע – גם על המטופל, וגם על המטפל?

יורם ראובני: זו נקודה חשובה. הצילום הוא חלק משמעותי מהעבודה ב-EDT, והוא לא התחיל עכשיו – חביב דבנלו, מייסד השיטה, בנה אותה מתוך צפייה בטיפולים מצולמים. כשאתה רואה וידאו של הפגישה, אתה קולט דברים שלא היית שם לב אליהם בזמן אמת – בטון, בשפת גוף, בתגובות. אפילו כשאתה מצלם רק לעצמך, ולא מראה לאף אחד – זה כבר משנה את הדרך שבה אתה מבין מה קורה בטיפול. וכשאתה גם מביא את זה להדרכה – אז אפשר ממש לנתח יחד את מה שקרה, בלי להסתמך רק על הזיכרון או הסיפור שלך.

דורית ליב: נשמע מאוד אפקטיבי, אבל גם חושפני – איך מתמודדים עם הקושי?

יורם ראובני: זה באמת דורש בשלות. כמטפל, זה לא תמיד קל לראות את עצמך, לחשוף את הדרך שבה אתה עובד. וגם מבחינת המטופלים – חשוב להבהיר שהצילום נעשה רק באישור מלא, ושומרים על דיסקרטיות מוחלטת. אבל מהניסיון שלי – הרבה מטופלים מבינים שהצילום הוא חלק מתהליך ההשקעה בהם. היו כאלה שאפילו העירו לי אם במקרה לא הפעלתי את המצלמה. זה הופך לחלק מהקשר הטיפולי.

דורית ליב: וקרה שראית משהו בצילום ששינה את הדרך שאתה עובד?

יורם ראובני: כן, בהחלט. למשל, אני זוכר שראיתי את עצמי יושב בצורה מסוימת – נניח, מאוד נמרחת – ופתאום הבנתי שקורה לי משהו בפגישה וזה אולי יוצר תחושה לא נוחה אצל המטופל. זו דוגמה קטנה, אבל משמעותית. שפת גוף, מרחב, תגובות – הצילום עוזר לשים לב לדברים שאי אפשר לקלוט רק דרך הזיכרון. זה כלי מדויק מאוד ללמידה ולהתפתחות מקצועית.

דורית ליב: אז מהן בעצם האפשרויות ללמידה של השיטה בארץ? איך נראה מבנה ההכשרה?

יורם ראובני: בארץ מתקיימת הכשרה רשמית ב-EDT בהנחיה של ד"ר פרוצ'יו אוסימו – אחד מהשמות המובילים בעולם בתחום – ואני שותף איתו בתהליך. הלימודים מתקיימים בשלושה מפגשים מרוכזים בכל שנה, כשבכל אחד מהם פרוצ'יו מגיע (או מלמד בזום), מציג סרטוני וידאו של טיפולים, ומעביר הדרכה ישירה. במקביל, יש גם מפגש חודשי שאני מנחה, שבו אנחנו בודקים איך המטפלים מיישמים את הכלים בעבודה בקליניקה.

דורית ליב: נשמע גמיש יותר מלימודים רגילים. לא צריך להתחייב מראש לשלוש שנים?

יורם ראובני: בדיוק. ההכשרה בנויה כ"מודל רכבת" – כל בלוק של שלושה ימי לימוד עומד בפני עצמו. אפשר להצטרף כשמתאים, ולצבור את שעות ההכשרה באופן מדורג. כשלומדים מספיק שעות ומציגים וידאו – אפשר לקבל תעודה רשמית מהארגון העולמי. זה מאפשר גם לאנשים עסוקים להשתלב בקצב שמתאים להם.

דורית ליב: ויש למי שמתלבט, דרך לטעום מזה קודם?

יורם ראובני: בהחלט. אנחנו מקיימים ימי עיון והרצאות פתוחות, שמאפשרים להיחשף לגישה, לראות דוגמאות חיות מהקליניקה, ולהרגיש אם זה מדבר אליך. אני באמת ממליץ לכל מי שסקרן להגיע ולהתנסות. הגישה הזאת משנה את הדרך שבה מבינים טיפול – לא רק מבחינת המטופל, אלא גם מבחינת מה שקורה למטפל בפגישה. זה נותן כיוון, עומק, וכלים שלא מצאתי בשום שיטה אחרת.

דורית ליב: מה שאני רואה אצלי בטיפולים, זה שברגע שאני עוצרת, מאטה את הקצב ומביאה את הפוקוס לרגש – משהו משתנה. הרבה פעמים זוגות מגיעים עם כעסים, האשמות, שנים של משקעים. אבל כשאנחנו לא נכנסים מיד לתוכן, אלא מתבוננים ברגש, עוצרים ושואלים "מה הרגשת עכשיו?" – פתאום נפתחת האפשרות לאמפתיה. זה משנה את כל התמונה. במקום להיות בסערה – הם רגע נושמים, רואים אחד את השנייה. וזה ממש בזכות ההשפעה של EDT.

יורם ראובני: כן. זו בדיוק הנקודה. הרבה מהקשיים הזוגיים, כמו גם הקשיים האישיים, נובעים מחוסר ויסות רגשי, כאשר האינטרקציה עם בן הזוג מהווה טריגר. וכשאנחנו לומדים להתבונן בזה – לא רק להבין מה קורה, אלא איך לווסת כשזה קורה בפגישה בחדר הטיפולים – נוצר שינוי. גם בטיפול, וגם בבית. היכולת לעצור, לזהות את המנוע שמתחת, ולהשתמש בו בצורה חדשה – זו ליבת העבודה בגישה הזאת.

למידע נוסף אודות תוכנית ההכשרה למטפלי EDT בישראל >>

על משתתפי הראיון

יורם ראובני

פסיכותרפיסט ומנהל מרכז אתרוג לסביבה רגשית בריאה בחדרה. הוא בעל תואר ראשון בפסיכולוגיה, סוציולוגיה ואנתרופולוגיה מאוניברסיטת בן-גוריון, ותואר שני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. בוגר תוכניות ללימודי פסיכותרפיה פסיכודינמית, פסיכותרפיה קוגניטיבית-התנהגותית והנחיית קבוצות. בעל הכשרה בטיפול דינמי-חווייתי (EDT) מהאגודה הבינלאומית IEDTA, ומתמחה בטיפול במתבגרים, מבוגרים, ייעוץ זוגי והדרכת הורים.

דורית ליב

עובדת סוציאלית קלינית, מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת, בעלת ניסיון של למעלה מעשור בטיפול פרטני, זוגי והורי. מתמחה בעבודה עם זוגות ומשפחות המתמודדים עם קונפליקטים, תהליכי גירושין, תיאום הורי ויחסי הורים-ילדים בגיל הרך. משלבת בעבודתה כלים מדיסציפלינות שונות – טיפול משפחתי, טיפול רגשי קצר מועד, והדרכת הורים בגישה מבוססת עקרונות התפתחותיים ורגשיים.