אירועים שקיימנו בחודש האחרון בקהילה
EDT באקדמיה

לאחרונה התקיימה הרצאה של יורם ראובני, MSW, בחוג לפסיכולוגיה קלינית באוניברסיטת רייכמן, בהזמנת פרופ’ מישל סלואן. בהרצאה השתתפו כ־70 סטודנטים לתואר שני בפסיכולוגיה קלינית.
ההרצאה עסקה ביישום עקרונות של טיפול דינמי חווייתי בעבודה עם מטופלים בעלי מאפיינים תלותיים, וכללה צפייה בקטעי וידאו מתוך טיפול אמיתי. דרך החומר הקליני הודגמה תנועה טיפולית ממקום של ריצוי והימנעות – אל עבר חיבור לרצונות, לצרכים וליכולת לעמוד בתוך קשרים מורכבים באופן אותנטי יותר.
הצפייה עוררה עניין רב בקרב הסטודנטים, במיוחד סביב קצב השינוי האפשרי בתוך טיפול ממוקד יחסית. הדיון שנפתח בעקבותיה עסק בשאלות של תהליך, עומק והתערבות – ובאופן שבו עבודה חווייתית-דינמית מאפשרת גישה ישירה למוקדי הקונפליקט.
אחד הנושאים שעלו היה הרושם הראשוני של חלק מהצופים כי ההתערבות הטיפולית עשויה להיראות “אינטנסיבית” או “מכוונת מדי”. דווקא מתוך כך התחדדה ההבחנה בין סוגסטיה לבין עבודה מדויקת עם חוויה רגשית חיה – הבחנה שהודגמה דרך התוצאות הקליניות בפועל.
ההרצאה היוותה הזדמנות לחשיפה מעמיקה של דור המטפלים הצעיר לגישה, והמשיכה לעורר דיון סביב מקומה של עבודה חווייתית-דינמית בתוך השדה הקליני העכשווי.
הרצאה מקצועית בכנס עובדים סוציאלים של רשת "מתן"
לפני מספר שבועות הוזמן מרכז אתרוג להרצות בכנס עובדים סוציאליים של רשת הפנימיות “מתן” – רשת חינוכית חרדית העובדת עם נוער בסיכון. ההרצאה התקיימה בבני ברק ועסקה ביישום עקרונות של טיפול דינמי חווייתי בעבודה עם מתבגרים מורכבים.
מעבר להיבט המקצועי, היה זה מפגש בין עולמות – תרבותיים וקליניים – אשר עורר סקרנות הדדית והוביל לדיאלוג פתוח ומכבד סביב השאלה: מה באמת עובד בטיפול.
במהלך ההרצאה הוצג לראשונה עבור חלק מהמשתתפים וידאו קליני חי של עבודה עם מתבגרת בסיכון, המאופיינת בהתנגדות גבוהה ובדפוסים אלימים. הצפייה עוררה עניין רב ושאלות רבות, בעיקר סביב האופן שבו ניתן, בתוך מסגרת טיפולית חווייתית-דינמית, להתקרב למטופלת שמסרבת לקשר – ולבנות עמה ברית טיפולית.
הדיון התמקד ביכולת של המטפל להחזיק רגשות עוצמתיים, לאפשר מקום לכעס, ולווסת את המפגש באופן שמאפשר למטופלת לעבור מחוויית איום לחוויית אמון. דרך תהליך זה נפתחה אפשרות למגע עם חלקים סקרנים, אינטליגנטיים ושואפי קשר – אשר עד כה לא קיבלו ביטוי בתוך המרחב הטיפולי.
הכנס, בהובלת הרב קפלן, התקבל בהתעניינות רבה, והוביל להמשך שיח מקצועי ולהרשמה של חלק מהמשתתפים למסגרות למידה והעמקה נוספות.
המפגש העלה מחדש שאלה רחבה יותר: עד כמה ניתן לגשר – דרך העבודה הקלינית עצמה – בין פערים תרבותיים, כאשר נשמרת מחויבות משותפת להבנת נפש האדם.