במפגש ייחודי ביוזמת מרכז אתרוג משה, שוחחו יורם ראובני וד"ר רון אלבוכר על הממשק שבין טיפול רגשי דינמי קצר מועד (EDT) לבין פסיכיאטריה. בשיחה הקלינית נסקרו נקודת המפגש בין גוף לנפש, גבולות ההתערבות התרופתית, והובאו דוגמאות חיות לשילוב נכון בין טיפול רגשי עמוק לבין הבנה ביולוגית של הסימפטומים.
מועד ההרצאה: 21.10.2025
מקום: מפגש מקוון ביוזמת מרכז אתרוג בשיתוף IEDTA
משתתפים: יורם ראובני, מנהל מרכז אתרוג משה, וד"ר רון אלבוכר, מרצה בכיר באוניברסיטת UCLA.
השיחה הקלינית עסקה בקשרים ובממשקים שבין טיפול דינמי חווייתי (EDT – Experiential Dynamic Therapy) לבין פסיכיאטריה. המטרה הייתה לבחון כיצד ניתן לשלב עבודה רגשית מעמיקה עם טיפול תרופתי, ומהם התנאים שבהם התרופות מקדמות את התהליך הטיפולי, לעומת מצבים שבהם הן עלולות לעכב אותו.
חלק א' – מבוא ל-EDT (יורם ראובני)
מר ראובני הציג בקצרה את מקורות השיטה: עבודתו של חביב דאבנלו שייסד את ISTDP, ולאחריו פרוצ'ו אוסימו שהרחיב את הגישה והדגיש את חשיבות הקשר האנושי בין מטפל למטופל. בהמשך הוזכרו גם חוקרים בולטים נוספים ובהם דיאנה פושה (AEDP), אלן אבאס, לי מקולו, ג'ון פרדריקסון ורוברט נובסקי.
עיקרי ששת עקרונות הליבה שהוצגו:
- משולש הקונפליקט – סימפטום משמש ככיסוי לחרדה ולקונפליקט רגשי לא פתור.
- תפקיד המטפל – מנחה אקטיבי ומוביל, הצבת מטרות ברורות, ויסות חרדה בזמן אמת.
- איזון בין תמיכה לאתגר – טיפול יעיל מתרחש באזור שבין לחץ לויסות.
- ברית טיפולית מודעת – המטפל והמטופל מבינים יחד את מטרות הטיפול, הגנות לא יעילות ומה שקורה בחדר.
- התייחסות להעברה – בחינת הקשר הטיפולי כזירה לרגש אמיתי.
- קדימות החוויה – שינוי מתרחש כאשר החוויה הרגשית משתנה, לא רק ההבנה.ראובני הדגיש כי מטרת העבודה היא "ללמד את המטופל להיות עם רגשותיו מבלי להיבהל מהם", וכי התובנה נולדת מתוך החוויה ולא לפניה.
חלק ב' – החיבור לפסיכיאטריה (ד"ר רון אלבוכר)
ד"ר אלבוכר פתח בהצגת הרקע הביולוגי לתרופות פסיכיאטריות: מרביתן משפיעות על תקשורת עצבית (כמו סרוטונין), ותפקידן אינו "לרפא" אלא לווסת ולהפחית סבל כדי לאפשר תפקוד וחזרה לעבודה רגשית.
עקרונות מרכזיים שהוצגו:
- תרופות אינן פתרון הרמטי אלא אמצעי לתמיכה בתהליך הטיפולי.
- המודל קרוב יותר לטיפול בלחץ דם מאשר לאנטיביוטיקה: הפסקת התרופה לרוב תחזיר את הסימפטומים.
- יש לבחון תמיד האם התרופה מסייעת לנוכחות רגשית או מחלישה אותה.
- יש להיזהר מסדציה או השטחה רגשית שעלולות לעכב את העבודה החווייתית.
- שיח רציף בין המטפל לפסיכיאטר הוא הכרחי כדי לשמור על "אות רגשי חי".
מקרי בוחן שנידונו
- אישה צעירה עם חרדה ודיכאון לאחר אובדן סב: קיבלה טיפול ISTDP יעיל חלקית. רק לאחר טיפול ב-TMS (גרייה מגנטית מוחית) חוותה שיפור ניכר. אלבוכר ציין כי במקרים כאלה ההתערבות הביולוגית מאפשרת לראשונה גישה לחוויה הרגשית.
- גבר עם פרנויה ודלוזיות בעבודה: במקום טיפול אנטי-פסיכוטי הוחלט על טיפול חווייתי ממוקד. תוך חודשים חל שיפור ניכר בפרנויה ובבדיקת המציאות – ללא תרופות. הדגש הוא שכאשר קיימים משאבים פנימיים, טיפול רגשי יכול להקדים תרופה.
דיון ושאלות מהקהל
שימוש בקנאביס: ד"ר אלבוכר הזהיר משימוש ממושך כצורת וויסות עצמי העלולה לשטח רגשות ולהפריע לתהליך. ההמלצה היא להבין תחילה מה החומר נועד לווסת ולהציע חלופות נקיות יותר.
קהות רגשית: תרופה או הגנה? נבדקת לפי הופעתה גם במצבים לא-קונפליקטואליים ולפי תגובה לשינוי מינון.
חרדה עם תפקוד גבוה: לא כל חרדה מחייבת טיפול תרופתי; חשוב לברר למי היא מפריעה.
פוליפרמקיה: מעבר תכוף בין פסיכיאטרים עשוי לבטא דפוס בין-אישי של חיפוש "פתרון קסם"; מומלץ בירור ממוקד.
דה-פרסקיבינג (Deprescribing): לעיתים יש מקום לצמצום הדרגתי של תרופות שניתנו שנים קודם ללא הערכה מחודשת.