התקף זעם אצל ילדים

אכן התקפי הזעם מה שקרוי באנגלית tantrums, הם אחד האתגרים הגדולים בהורות. קשה להבין אותם, קשה למנוע אותם, ואף קשה להגיב אליהם ביעילות כאשר הם  כבר מתרחשים. כאשר התקפי הכעס קורים באופן תדיר לאחר השלב בו הם מצופים התפתחותית (גיל שנתיים), הם הופכים לבעיה גדולה לילד ולהורים.

יש המבחינים בין התפרצות זעם לבין התפרקות. למרות שאף אחד מהמושגים אינו אבחנה קלינית. התקף זעם בדרך כלל הכוונה להתפרצות בינונית, במהלכה לילד עדיין יש שליטה על התנהגותו. בדרך כלל הוא מפסיק אם איש לא מתייחס אליו. בניגוד לכך בהתפרקות, במהלכה הילד מאבד שליטה באופן מוחלט שההתנהגות מפסיקה רק כשהוא כבר מותש ו/או ההורה מצליח להרגיע אותו.

בין אם זה בינוני או חמור , התקפי הזעם הם סימפטומים לכך שהילד מתמודד עם רגשות שהוא לא יכול לווסת. כמובן הרגש העיקרי במהלכו הילד "מאבד את הראש ומתפוצץ" הוא כעס. הילד מרגיש שמגיע לו או שהוא צריך משהו שנמנע ממנו בכוונה-  ממתק, משחק , צעצוע בחנות- הילד מוצף מהתסכול שלו ומהעוול שמרגיש שנעשה לו.

חרדה גם היא טריגר גדול להתקפי כעס. חרדה מובילה ילדים לאיבוד עשתונות, אין יכולת לחשיבה הגיונית שעוזרת לילד לראות שהחרדה אינה מידתית.

מה הן הסיבות להתקפי הזעם?

כשילדים אינם מפתחים ויסות רגשי כחלק מהתפתחות תקינה, הסיבות מגוונות. התקף הזעם הוא כמו סימפטום גלוי למחלה שיכולה לנבוע מסיבות רבות, כמו שלחום סיבות מגוונות, כך גם לגבי התקפי הכעס אשר יכולים לנבוע מבעיות שונות, ואנו לא יכולים לסייע להפסקתם אם לא נבין מה יוצר אותם.

בעיות אשר יוצרים התקפי זעם:

הפרעת קשב וריכוז ADHD- 75% מהילדים בעלי התקפי כעס חמורים, מאובחנים גם כבעלי הפרעת קשב וריכוז. לא בהכרח הם מאובחנים כך, למעשה בשל האגרסיה בילדים אלו מפספסים את האבחנה של הפרעת קשב וריכוז. אנשים לא מבינים שהעדר מיקוד, חוסר יכולת להשלים משימה ולהתמודד עם שעמום, וסימפטומים נוספים, יכולים לתרום להחמרה והדרדרות של ההתפרצויות כעס. לכן צריכים לרדת לבעיה הבסיסית.

חרדה – חרדה היא גורם ראשי נוסף. גם אם הילד לא מאובחן עם כל הקריטריונים של הפרעת חרדה, הם עדיין יכולים להגיב באופן חריג במצבים מעוררי חרדה ולהתפרץ בזעם כשהם בלחץ.

ילדים שלא אובחנו עם לקויות למידה, או שעברו טראומה, או הזנחה עשויים להגיב בהתקף זעם שהם מול מצב מכאיב או לא נח.

דיכאון וחוסר שקט – דיכאון וחוסר שקט גם מתרחשים אצל ילדים שיש להם התקפי זעם חריפים באופן תדיר. אבחנה חדשה המכונה הפרעה בוויסות מצב רוח, מתארת ילדים שיש להם התפרצויות חריפות וחוסר שקט כרוני בין התפרצות אחת לשנייה. הורים לילדים אלו נראים תמיד כהולכים על ביצים, מכיוון שהילד עלול להגיב לכל דבר פעוט שאינו הולך בדרך שלהם בהתפרצות.

אוטיזם– ילדים על הרצף האוטיסטי בעלי נטייה גם כן להתפרצויות זעם. ילדים אלו נוטים להיות נוקשים, בהתאם לעמידה בשגרה הקבועה והנוחות הרגשית, וכל שינוי לא צפוי יכול להצית אותם. הם עשויים להיות חסרי יכולת ורבלית ומיומנויות תקשורת להביע מה הם רוצים וצריכים.

נושאים של עיבוד חושי – ילדים עם קשיים בוויסות חושי, לעתים קרובות כמו לסובלים מאוטיזם או הפרעת קשב וריכוז, עשויים להיות מצופים על ידי גירוי ומכאן הדרך להתפרצות זעם קצרה.

העדר מיומנויות – ללא קשר לטריגר, רוב אנשי המקצוע בבריאות הנפש מאמינים שילדים הסובלים מהתקפי זעם, חסרים מיומנויות מסוימות אשר היו עשויות לסייע להם להתמודד טוב יותר עם הסיטואציה הגורמת להם לתסכול, לחרדה, ולכעס. זה כולל:

שליטה על דחף, פתרון בעיות, דחיית סיפוקים, ניהול דיאלוג, לתקשר רצונות וצרכים למבוגר האחראי, הידע מה מתאים ולמה לצפות במצבים מסוימים, יכולת להרגעה עצמית.

מעגל אכזרי

התנהגויות רבות של התקפי זעם, מוצגים על ידי ההורים כמכוונים או מניפולציה, אך הדבר הוא פחות ורצוני ופחות בשליטה של הילד מאשר מה שההורים משערים. אך זה לא אומר שהתקף הזעם אינו התנהגות נלמדת.

ילדים עם בעיות טמפרמנט רציניות לא מחשבים במודע התפרצות התקף כעס, אך יתכן ולמדו, על ידי כך שקיבלו חיזוק מהמבוגרים, שיש לכך תוצאה חיובית. אין ספק שילדים שלא התגברו על התקפי הזעם כפי שמצופה בשלב ההתפתחותי הם בעלי קושי בוויסות רגשי אך אין זה אומר שהחיזוק על ידי המבוגרים שנכנעו לדרישות וניסו לרצות לא חיזקו את ההתנהגות.

אם הילד נתקל בבעיה, לא יודע כיצד להתמודד איתה, וגולש להתקף זעם, הוא עשוי ללמוד שלאורך זמן, זה עוזר לו להשיג את מבוקשו. זה הופך להיות מעגל אכזרי, מכיוון שבמקום ללמוד ולקחת בעלות על מיומנויות התמודדות, שבמהלכו ילדים לומדים לפתור בעיות בשיתוף פעולה, ילדים אלו לומדים תגובה לא אדפטיבית כשהם מתוסכלים. על ידי כך שהם ממשיכים לקבלה פתרון חיצוני בעקבות ההתקפים, הם מקבלים חיזוק המוביל לתדירות גבוה יותר והחמרה של ההתקפים

חשיבות ההורים

תהיה הסיבה אשר תהיה, אנשי הטיפול מדגישים שבהתמודדות יעילה עם התקפים, הצעד הראשון הוא הבנה של הטריגר בבסיס ההתפרצות, והבנת הדרכים לשנות את המציאות בכדי להפחית מקרים אלו. כשמדברים על שינוי הסביבה, תפקיד ההורים הוא מרכזי.

אין כוונה להאשים את ההורים בהתפרצויות, מכיוון שההורים הם רק חלק מכך, יש גם את עניין הטמפרמנט וההתפתחות. בניגוד לקשיים מולדים, ניתן לשנות את התנהגות ההורים וההסתגלות המתאימה, לכן זה הכלי החזק ביותר שיש בעזרה לילדים הללו.

זה לא תמיד קל כפי שזה נשמע, להבין את הטריגר ולשנות את הסביבה כי התקפי הזעם יכולים להתחולל על ידי גורמים שונים רבים: פחד, תסכול, כעס, הצפה חושית, וזה רק חלק. מאחר וההתקף אינו דרך ברורה לתקשר (למרות שזה דרך חזקה לקבל תשומת לב), הורים לעיתים בחשכה לגבי מה מוביל להתנהגות.

כלל מאוד חשוב להורים הוא הורים המתבטאים באופן מתון ורגוע מוביל לילדים רגועים יותר.

לעתים קשה להישאר רגוע אך פחות צעקות מוביל לתקשורת טובה יותר. לפני שנכנסים לרכבת הרים המכונה הורות , ורואים הורים צועקים על ילדיהם, אז מיד עולה המחשבה אני לעולם לא יצעק על ילדיי. אבל אז שיש את הילדים שלהם ושהם בתוך המצב הזה לא כצופים, חשים את הקושי.

כמעט לא אנושי להישאר תמיד בקול מתון כאשר נמצאים עם הילדים, יום יום כל היום. ההורים מוצפים תסכול וכעס. יחד עם זאת ההבנה של האפקט של הצעקות על הילד יכולה לעזור להורים להפחית את הצעקות.

הצעקות פעמים רבות לא מעבירים את המסר הרצוי כי הרגש החזק שמתעורר מטשטש את המסר. זה גם מוביל להחמרה של המצב ושל התוקפנות של הילד בין אם היא מילולית או פיזית. כשהורים צועקים באופן תדיר, הילד מתנתק או מתעלם מכיוון שהוא מתרגל להם. לעתים לחישה משפיעה ועוברת יותר מצרחה.

פגיעה בדימוי העצמי- ידוע כי צעקות והורות תוקפנית קשורה לערך עצמי נמוך בילדים, ואף משפיעה לרעה על הישגים לימודיים. ילדים הנתונים לתקיפות מילוליות נמצאים בסיכון להיות תוקפניים או עם בעיות התנהגות. כשההורים צועקים הילד חש שלא אוהבים אותו, ולא מרוצים ממנו.

איבוד ההזדמנות לקשר חיובי- כאשר הצעקות הם המצב הכרוני של התקשורת בין ההורים לילדים, גם הילדים וגם ההורים מאבדים את ההזדמנות לקשר חיובי ומעוור קירבה וחיבה.

את הילדים זה חושף לבעיות של חרדה ודיכאון, כאשר הם מפנימים את יחסי הגומלין השליליים הללו.

התפרצויות הכעס של ההורים פוגעים גם בהורים עצמם אשר עשויים לחוש אשמה, תסכול וייאוש. הורים שמבטאים כעס בדרכים שליליות מגבירים את הסטרס שלהם למצב כרוני ובעיות בריאות.

הגישה הרגועה יעילה יותר

הטיפול הרגוע בהתנהגות לא נאותה מאפשרת להתרכז בללמד את הילד מה בעייתי בהתנהגותו, וכתוצאה מכך ניתן ללמוד על תוצאות יעילות.

כמובן שההתנהגות הרגועה של ההורה כשלעצמה מהווה מודל לילד. כשההורה מראה ויסות עצמי בריא זה עוזר לילד ללמוד לווסת את עצמו.

הילדים מרגישים בטוחים יותר כאשר החינוך הוא תקיף אך מתחשב. למרות שהילדים והמתבגרים מתנהגים כאילו הם רוצים את שליטה או החופש, מה שבאמת גורם להם להרגיש בטוחים ורגועים הם דמויות הוריות הוגנות ועקביות. הם זקוקים למנהיג משפחה רגוע. כשההורה עובד על שיטות שעוזרות לו להיות רגוע ומווסת רגשית, הילדים יהיו כאלה גם כן.

כיצד הורים יכולים להשתפר

זהו אינטראקציות בעייתיות- שימו לב מה מאפיין את אירועים שמוציא אתכם ואת ילדכם מאיזון. אם היציאה מדלת הבית בבוקר לבית הספר היא תמיד שדה קרב, מומלץ להיערך לכך יום קודם, בהכנת בגדים ותיק, אן לקום מעט קודם.

צור עקביות-בקרב ילדים צעירים יותר זה עוזר ליצור רוטינה עם ידע ברור מנה בא אחרי מה, כמובן שעידוד וחיזוק על הצלחות כשהילד חוצה את השלבים.

התחשב בטריגרים-המודעות להקשר של ההתנהגות המפריע או התקף הזעם מסייעת לתגובה רגועה ומווסתת יותר. כשאנחנו מזהים שהילד חסר שקט, או עייף מידי, זה עוזר להרגיע את התגובות שלנו.

הבנה וסבלות- חשוב להורים להבין ולהכיר את היכולות של ילדיהם, מכיוון שזה מוביל לסבלנות גדולה יותר. למשל ילד עם רגישות סנסורים לבד מסוים או מגע בעור, אין עניין להתעקש על חולצה שלא נעימה לו. חצי מהבעיה היא הדרך בא אנו מגיבים.

ניהול זמן- הניסיון לעשות הרבה דברים ולהספיק עוד משימות יוצר סטרס. הזמן לטפל בחשבונות הבית אינו יחד עם עזרה בשעורי הבית. אם אתה כל כולך עם הילד הסבירות שיהיה התקף זעם יורד.

ספור עד 10- המלצה תמיד יעילה היא קח הפסקה ותנשום עמוק. חשוב לדעת שכשאתה עומד לאבד שליטה, כדאי שתיקח צעד החוצה מהמצב, אפילו צא מהחדר אם זה לא מסכן את הילד.

הורה שאומר לילד שהוא לוקח פסק זמן מהווה דוגמה לוויסות רגשי יעיל.

התנתק- להתעלם באופן פעיל מהפרעת התנהגות של הילד זאת אסטרטגיה נוספת למניעת התפרצות צעקות של ההורה. אם אתה מתרחק כדי לארגן את המחשבות שלך ואופן הפעולה לא תצא משליטה(כמובן לא במצבים שהילד אגרסיבי או הרסני). כשאתה מגיב באופן חיובי לפעולות רצויות, ההורה מחזק את הרצוי ולא את הלא רצוי. בנוסף שאת המאפשר לילד להירגע לבד ללא ההתערבות זה עוזר לו להתמודד עם תסכול.

למד לשחרר ומתי לצחוק ולשחרר- יחד עם הבלגה בא היכולת להוריד עומס על ידי הומור. אם החטיף נשפך על הרצפה, במקום לצעוק אתה יכול לומר שהרצפה כבר אכלה היום, אנחנו לא רוצים שתשמין בוא ננקה יחד.

חפש תמיכה- דאג שיהיה לך ההורה רשת תמיכה, של חברים ובני משפחה. העזר בהם במיוחד בימים קשים שאתה לחוץ ועצבני ולא יכול להרגיע את עצמך. בקש גיבוי. חשוב שההורים ירגישו שהם לא לבד.

שמור לעצמך רגשות קשים- חשוב לשתף את הילד במה שעובר עלייך בהתאם לגיל הילד ולשלב ההתפתחותי שלו. אם תעמיס עליו את קשייך בעבודה או בזוגיות זה עלול להחמיר את המצוקה שלו. אחרי שאתה נרגע אתה יכל להוות דוגמה לכיצד לדבר על רגשות. למשל צעקתי עלייך בגלל יום עמוס בעבודה וכעסים מהעבודה, הטעות שעשית לא מצדיקה את הצעקות. אני עכשיו רגוע ומתנצל.

אם ההתמודדות אם ילד נפיץ בבית קשה תארו לעצמכם איך זה נראה בבית הספר.

ההתמודדות עם התקפי זעם בבית הספר

כעשר אחוז מאוכלוסיית בית הספר הם ילדים המתמודדים עם בעיה נפשית. בכיתה ממוצעת יש סיכוי טוב ששניים או שלושה תלמידים מתמודדים עם לחץ פסיכולוגי רציני הקשור לעוני, אלימות בבית, התעללות והזנחה, טראומה, או בעיה פסיכיאטרית. ילדים אלו מציגים אתגר משמעותי לאנשי החינוך.

קשייהם הנפשיים מקשים עליהם לווסת את רגשותיהם ולהתרכז בלמידה. לעתים קרובות חסר להם את המיומנויות הבסיסיות לוויסות התנהגות ולעתים אף להיות מודעים לתוצאות של מעשיהם. הם עשויים להיות חסרי גמישות ובעלי התקפי כעס ללא סיבה נראית לעין- מפריעים לשיגרת הכיתה באופן יומיומי. הם יכולים להיות לא מעורבים חברתית או ישנוניים או חסרי שקט. הם יכולים להתריס כנגד אנשי הצוות בבית הספר ולהתווכח ללא הפסק. הם התלמידים שגורמים לאנשי החינוך להיות טרודים בהם גם אחרי שעות בית הספר, וכאלה שהמורים לא רוצים בכיתה שלהם.

צוות בית הספר כיום נמצא תחת לחץ גדול להראות התקדמות בהישגים כל שנה. אך הם מוגבלים. ילד בעל קשיים בודד יכול להפוך שיעור שלם לכזה שלא ניתן ללמד בו. ישנם סקרים המצביעים על כך שהתמודדות עם תלמידים עם בעיות פסיכולוגיות הוא הדבר הבעייתי ביותר עבור מורים.

הניסיון בהדרכה של צוותי מורים מלמד שבכדי להיות יעיל ולעזור לכל תלמיד למצות את הפוטנציאל שלו, המורים זקוקים לגישה חדשה בכדי להבין באופן בהיר מה מניע את התנהגות התלמיד. המורים צריכים גם ללמוד מגוון אסטרטגיות המאפשרות להם להתערב באופן יעיל עוד לפני שהמצב מחמיר.

הבנה של המושגים הבאים עוזרת למורים כיצד להתערב יותר טוב עם ילדים בעלי בעיות ההתנהגות:

התנהגות לא נאותה היא סימפטום

אם הילד מציג התנהגות בעייתית של אי התפתחות של מיומנות. כשהילד מתפוצץ או מתנהג את מה שהוא מרגיש, זה הוא סימן שהוא תקוע ולא יכול להתמודד עם הסיטואציה. חלק מהמקרים מדובר לרגישות יתר ללחץ וישלו תגובת יתר לתגובת הילחם או ברח. במקרים אחרים, יש מצב של העדר מיומנויות חברתיות שנזקקות בכדי לנווט בתוך האינטראקציות עם בני הגיל, הגמישות הנדרשת כאשר המורה מבקש או נותן מטלה או משמעת, או הצורך לוויסות עצמי מול משימה מעוררת חרדה.

התנהגות היא תקשורת

למרות שהתנהגות תלמידים יכולה להיות מוזרה או מפריעה, היא נועדה בכדי לפתור קושי או צורך. חשוב לקחת רגע ולחשוב ולהשתהות על מה התלמיד מנסה לתקשר ומה התפקיד או הכוונה, של ההתנהגות. בעזרת תרגול, מורים יכולים ללמוד לעצור ולהקשיב למסר שההתנהגות מעבירה, להבין את הצופן של ההתנהגות, ולהגיב באופן יעיל.

התנהגות כפונקציה

התנהגות היא תמיד עם מטרה ולעולם לא מקרית. בני אדם לא יחזרו על התנהגות אם הם לא מקבלים משהוא ממנה. בדרך כלל התגובה של האחרים להתנהגות מתדלקות את המשכה. התבכיינות עשויה לעבוד בכדי לקבל את תשומת לב המורה, כמו גם קללות. אם לתלמיד יש באופן חוזר התקפי זעם, בכל פעם מוצאים אותו מהכיתה, הוא לומד שהתקף כעס עוזר לו לברוח מהמצב שקשה לו בשיעור. על המורים ראשית להבין מה התלמיד מקבל מההתנהגות הלא נאותה, בכדי למצוא דרכים שונות להגיב ולא ליפול למלכודת של חיזוק ההתנהגות.

התנהגות מתרחשת בדפוסים

כשמורים מרגישים שהם ניסו הכול עם התלמיד ועדיין ההתנהגות הלא מתאימה מתרחשת, הצעד הבא הוא לחקור אותה באופן סיסטמתי. המפתח להתקדמות הוא לחפש דפוס. זה יכול להיות קשור לזמן ביום (ההתפרצות מתרחשת תמיד לפני הפסקת האוכל), פעילות (הוא תמיד מבקש לצאת לשירותים שמתחיל שיעור מתמטיקה), אנשים (הוא מצליח יותר להשתתף בשיעור שמלמד מורה מסוים) וגורמים רבים אחרים. ברגע שמתגלה הדפוס, התפקיד או הכוונה של ההתנהגות מתגלה: הי הוא מסרב לדבר בכל פעם שנכנס מבוגר לא מוכר לכיתה. לכל התנהגות יש סימנים מקדימים, מעין משתנים סביבתיים המופעים לפני ההתנהגות הלא רצויה, ואת התגובות הידועות מראש של המורים והתלמידים האחרים. כשמנסים להבין התנהגות המורים צריכים להבין את הדקויות הללו. זה מה שמעודד את ההתנהגות ומאפשר לה להמשיך.

ההתנהגות יכולה לעבור שינוי

תוכנית התנהגות נחשבת כדרך מתאימה לשפר את התנהגות התלמיד. תכוניות התנהגות טובות הם אכן מדריך לעזור למורים לפתח התנהגויות חדשות כך שיכלו להיות באינטראקציה עם התלמידים המאתגרים באופן יעיל. עבור תלמידים מסוימים כשההתערבות מכוונת להבנת הפונקציה של התנהגות התלמיד ופיתוח מיומנות לקויות, התלמיד יראה שינוי מהר. אם התלמיד מציג התנהגויות לא תואמות שנים ארוכות וחסר לו מיומנויות נחוצות , הזמן לשינוי יארך יותר.

ישנם מקרים בהם תלמידים עשו שינוי תוך 3 שבועות, בעוד שלאחרים זה לקח 3 שנים. ככל שהתלמיד עובר למידה הדרכה באופן אינטנסיבי, תדיר לגבי מיומנויות החסרות לו לתקשורת וויסות, וככל שהסביבה משתנה לעודד התנהגות נאותה, כך יותר סביר שההתנהגות תשתנה.

שינוי אמתי לאורך זמן

כאשר נשענים על ההבנה מה מניע את ההתנהגות, אנו יוצרים תבנית עבודה לתכנית התערבות התנהגותית אשר מושתת על ארבעה עקרונות: הנחת הפונקציונליות, התאמה, אסטרטגיות תקשורת ואסטרטגיות תגובה.

המטרה היא לשנות התנהגות לא נאותה להתנהגות מתאימה לטווח ארוך ולא רק לשלוט בהתנהגות עד סוף שנת הלימודים. השגה של זה היא תולדה של עקביות בחמישה צעדים:

1. ניהול אירועים מקדימים – זה אומר להקטין או להתאים דברים בסביבה אשר נוטים להביא להתפרצות זעם. עי הבנה של הגורמים המקדימים כמו קרבה לתלמיד מסוים, או קריאה בקול רם, המורה יכול להתערב וליצור סביבה בכיתה אשר תומכת וגמישה.
2. חיזוק התנהגויות רצויות- אם התלמיד לא יכול לעמוד במטלות בכיתה ללא התפרצות, המורה יכול לבקש ממנה לעבוד זמן קצר יותר, לחזק על הצלחות ועם הזמן לבנות את יכולת העמידות של התלמיד. כשהתלמיד מציד ניסיונות קטנים לוויסות עצמי או יכולות חברתיות, המורה תחזק או תתגמל.
3. לימוד התנהגות חלופית- יש ללמד את התלמיד התנהגות חלופית, כלומר התנהגות מתאימה אשר תחליף ותשרת את אותה מטרה שלשמה הייתה ההתפרצות, ושיוכל להשתמש בה בזמן שהוא בונה את המיומנויות שהוא צריך להתנהג באופן מסתגל. למשל במקום לדפוק עם האגרופים על שולחן הכתיבה כשהיא מתוסכלת מקשיי הקריאה, היא יכולה ללמוד לבקש בנימוס: "האם אפשר לקבל עזרה?"
4. כוון את ההתערבות למיומנויות החסרות שהם בבסיס לקושי של התלמיד להתמודד בהצלחה. פיתוח מיומנויות אלו מייתרת את ההתנהגות החלופית. ברגע שידע לבקש עזרה נוסת בקשיי הקריאה לא יצטרך לדפוק על השולחן.
5. הגב להתנהגות הלא נאותה של התלמיד בדרך שתרתיע אותה. כשלא מצליחים למנוע וההתנהגות המפריע מתרחשת, התגובה צריכה לעודד את ההתנהגות הרצויה ולהימנע מעידוד ההתנהגות המפריע.

כשהילד מגיע הביתה מבית הספר חשוב שההורים ימשיכו בסביבה התומכת שינוי חיובי.

ללא הכוונה של המבוגרים בבית, ילד לא יכול להתמודד בדרך יותר בוגרת בבית, למשל על ידי שיח על מה שהוא מרגיש, או להעלות טיעון למה שהוא צריך או פשוט לעשות את מה שנתבקש.

הילד מוצף ממה שהוא מרגיש, ואם ביטוי הרגש באופן דרמטי- בכי, צעקות, בעיטות בשולחן, אגרופים בקיר או להרביץ להורים- משרת את המטרה שלו ועוזר לו להשיג מה שהוא רוצה (או דבר שרוצה להימנע ממנו), זאת התנהגות שהוא מתרגל לסמוך עליה.

גם בבית הצעד הראשון הוא ללמוד מה מצית את ההתנהגות של ההתפרצות זעם אצל הילד שלך. זה לא אומר שהתקפי הזעם הם רצוניים או בשליטה. אך זה אומר שהם תגובה נלמדת. אז המטרה בהתנודדות עם ההתקפי הזעם היא לעשות למידה מחדש לתגובה ובמקומה ללמוד דרכים אחרות, בוגרות יותר, להתמודד עם המצב. כמו התפשרות, או קבלה של בקשת ההורים וקבלה של תגמול חיובי.

חשיבות ההערכה

כאמור הצעד הראשון הוא לקבל תמונה של מה הצית את ההתקף זעם הספציפי. להתבונן במצב חיים האמתי שהחל את התקף הכעס- מה קרה בדיוק קודם, במהלך ואחרי ההתפרצות שתורם להישנות שלה. לעיתים התבוננות קרובה על הדפוס של התפרצות הזעם מעלה בעיה שדורשת תשומת לב. למשל, חוויה טראומטית, התעללות או הזנחה, חרדה חברתית, הפרעת קשב וריכוז, או לקות למידה. כשהילדים מתפרצים באופן שאינו תואם את גילם זה בדרך כלל סימפטום של מצוקה שהם נאבקים להתמודד עמה. המאמץ להתמודד מתפרק ברגע שדורשים מהם משמעת עצמית שעדיין אין להם, כמו לעבור מהתנהגות מהנה להתנהגות שקשה להם.

רוב הילדים שסובלים מהתקפי זעם תדירים, עושים זאת, באופן צפוי ובדפוס קבוע.

למשל: כשהגיע הזמן לעשיית שעורי בית, או לשינה, או להפסיק לשחק. הטריגר הוא בדרך כלל לעשות משהו שלא נעים להם, או להפסיק לעשות משהו שהם נהנים ממנו. במיוחד בקרב ילדים שיש להם הפרעת קשב וריכוז קשה להם לשלוט בפעלתנות התנועתית שלהם, במהלך נסיעה ארוכה או הרצאה או ביקור אצל הסבים, אלו מצבים שמעוררים התפרצות.

התנהגות נלמדת

מאחר שהורים לעיתים קרובות לא יכולים להכיל את ההתפרצות כעס-במיוחד שזה מתרחש במקום ציבורי- הילד עשוי ללמוד באופן סמוי, שהתפרצות הזעם עוזרת לו להשיג את מבוקשו. זה הופך להיות תגובה מותנית. אפילו אם זה מצליח 5 מתוך 10 פעמים, החיזוק הופך את ההתפרצות כעב להתנהגות מוצקה. לפיכך ההתפרצויות ימשיכו כדי שהילד ישיג את מבוקשו.

אחד מהמטרות של הערכת מטרת ההתנהגות היא לראות אם הטריגרים של ההתפרצות עשויים להעלם או להשתנות כך שלא יהפכו לבעייתיים עבור הילד. אפ נעילת נעלי הילד לפני היציאה לבית הספר היא טריגר, אנחנו לא יכולים לשנות את הטריגר, אך לעתים הורים ומבוגרים מחנכים אחרים יכולים לנהל את הסיטואציה- לפוגג אותה. זה יכול להיות על ידי נתינת סימני אזהרה לילדים לקראת המשימה שנדרשת מהם, או להבנות את הסיטואציה שיפחיתו את הסבירות להתקף.

הכרה בטריגרים הללו ושינוי שלהם כך שיהיה לילד יותר קל להתגבר, מאוד חשובה. למשל אם הכנת שעורי הבית ממש קשה לילד מכיוון שקשה לו להתמקד, או להתארגן או לקות למידה כל שהיא, הילד יכול לקבל התפרצות זעם רגע לפני שהוא ניגש לשיעורי הבית. אז על ההורים לחשוב כיצד הכנת השיעורים תהיה אפשרית עבורו. אפשר לעשות הפסקות תכופות, לתמוך לימודית, להציע דרך להתארגן, ולפרק את המשימה לחלקים קטנים.

מטרה נוספת היא לבחון האם הדרישות מהילד תואמת את השלב ההתפתחותי , לפי הגיל ולפי הבשלות הפרטנית שלו. אנחנו יכולים לארגן את הסביבה כך שתתאים ליכולת של הילד טוב יותר, ועודד את ההתפתחות והבשלות.

חשוב להורים להבין שני דברי: ראשית, להימנע מהתקף זעם לפני שהוא מתרחש אינו אומר להיכנע לדרישת הילד. זה אומר להפריד את תגובת התקף הכעס הלא רצוי מנושאים אחרים, כמו קבלת הסמכות ההורית. שנית, על ידי הפחתת הסבירות להתקף כעס , ההורה מאפשר הזדמנות להימנע מחיזוק התנהגות ההתקף זעם. כאשר ילדים לא עושים התקף, הם לומדים להתמודד עם צרכים, רצונות, ותסכול בדרך בוגרת יותר, ולמידה זאת כשלעצמה מחזקת את התגובה הרצויה. פחות התקפים עכשיו המשמעות פחות התקפים בעתיד.

התגובה להתקפי זעם

כאשר ההתפרצות זעם מתרחשת, התגובה של המבוגר האחראי, משפיעה על ההסתברות שהיא תתרחש שוב. ישנם פרוטוקולים רבים שעוזרים להורים להגיב בעקביות, בדרך שתפחית את ההתפרצויות כעס בעתיד. לכולם יש במשותף את נקודת ההתחלה שהורים מתנגדים לפיתוי לתת לילד מה שהוא רוצה בהתפרצות הזעם. עבור התפרצויות שאינן מהוות סכנה, המטרה היא להתעלם מההתנהגות, לא לספק לה רווח משני של תשומת לב יתרה, אפילו התייחסות שלילית, או שכנוע שיפסיק נמצאה כמחזקת.

הקשב של ההורה המסייע בהתמודדות יעילה עם התפרצויות זעם אינו מושקע בהתנהגות המפריע, ולסירוגין הוא מושקע בהתנהגות שרוצים לעודד: כשהילד עושה מאמץ להירגע, או במקום להתפרץ בזעם הוא נעתר או מציע פשרה. על ידי חיזוק חיובי של קבלת הסמכות, והתנהגות מסתגלת לתסכול הילד לומד מיומנויות. מאחר והילד אינו יכול לרצות להיעתר לבקשה ולהתפרץ באותו הזמן, באופן סימולטני האגרסיה של התקף הזעם הפרוע, פוחתת.

דבר אחד לא כדאי לעשות והוא לדבר אל הילד בהגיון כשהוא נסער. אל תדבר אל הילד שהוא לא מסוגל להכיל את המסר. יש לעודד את הילד לתרגל דיאלוג ומשא ומתן כאשר הוא לא מתפוצץ וגם אתה ההורה רגוע. יתכן ותצטרך ללמד שיטות לפתרון בעיות, לחלק את פתרון הבעיה לכמה צעדים, במיוחד עבור ילדים שעדיין נעדרים את המיומנות ואת היכולת לתקשורת מהסוג הזה.

דוגמה אישית של התנהגות מווסתת

על ההורה להוות מודל ליכולת לתקשר לנהל דיאלוג כפי שההורה מעוניין שהילד ילמד. ההורים צריכים לקחת פסק זמן. כשהתנהגות הילד מעלה בהורה כעס בלתי נשלט עליו לצאת מהסיטואציה. קשה לפתור בעיות כאשר אתה נסער-הכעס וחוסר השקט מוריד את יכולת החשיבה.

יכולת ההורה להיות רגוע וברור לגבי ההתנהגות המצופה חשובה מכיוון שהיא עוזרת לתקשורת יותר יעילה עם הילד. בניגוד לאמרה:" אתה צריך להתנהג טוב היום" מומלץ לומר: "אתה צריך להשתדל לא לקום בזמן הארוחה, להשתדל לדבר בקול מתון, והתבטא במילים חיוביות". אלו הם דברים שניתן לראות, קונקרטיים, שהילד יודע למה הוא מצופה ושההורה יכול לחזק עם מילות שבח ותגמולים.

גם ההורה וגם הילד צריכים לפתח ארגז כלים לוויסות עצמי, דברים קונקרטיים שאפשר לבצע כדי להירגע, כמו ויסות נשימתי, הרגעות. אי אפשר לנשום עמוק ולהיות עצבני באותו הזמן. ישנם שיטות רבות אך היתרון בנשימה סרעפתית שהיא יעילה מיד, וזמינה תמיד.