החל מגיל 8 חודשים עולה ביתר שאת השאלה כיצד ללמד את הילד גבולות וחוקים. השאלה האם להיענות לרצון של הפעוט, ובכך להימנע מבכי ותרעומת, מהדהדת בראש של כל מי שמבלה עם פעוטות ואחראי על חינוכם.
ישנן מספר סיבות, אשר בעטיין הפעוט יפגין התנהגות המתריסה על הגבולות והחוקים:
- ראשית, יתכן והפעוט פשוט עוד לא מכיר את החוק. הוא מקשקש על הקיר או הופך את צלחת האוכל מתוך עניין, חקירה, או למידה. זאת התנהגות אשר מהווה תהליך חשוב בהתפתחות תקינה.
- שנית, ישנן פעמים בהם הפעוט מפר את הכללים בכוונה תחילה. אנו נראה אותו מקשקש על הקיר, הופך את צלחת האוכל על הרצפה, כאשר חיוך מרוח על פניו. הבעת השמחה של התינוק על הפרת הגבול מתרחשת כאשר הפעוט נכנס לשלב המרד, מה שמכונה המרד הראשון, בערך החל מגיל 18 חודשים. הוא נהנה מהבעת התוקפנות ומהאיסורים של המחנכים הבאים בעקבותיו.
בשלב התפתחותי זה הפעוט עדיין אינו מבין את הנפרדות שלו ביחס לסביבה, ולכן עליו לבסס את תחושת העצמאות. הוא בודק את האפשרות שהרצון, המניעים והכוונות שלו, הם שונים מאלו של סביבתו. כאשר אוסרים עליו וגוערים בו, הוא מפיק מכך הנאה, הוא מתחיל לחוש אדם נפרד מהסביבה, עם רצונות, רגשות ומחשבות משלו, השונים מאלו של המחנכת. הוא שמח כשהוא מגלה שהוא אדם נפרד, ולכן מגיב בחיוך על גערות ואיסורים. - שלישית, מקרים בהם הפעוט מגיב בחציית גבול, של אלימות או הפרה של החוקים, כסוג של תקשורת. הוא רוצה להעביר מסר של כעס, תסכול, עייפות, מצוקה, צורך בהתייחסות ותחושות קשות אחרות, שאינו יודע לבטאן בדרך אחרת.
כל הסיבות שציינתי הן בהחלט לגיטימיות ומאפיינות את הפעוט הבריא.
